<h1>בה"ג הלכ' שבועה</h1>
<h2>דף פ.</h2>
תנו רבנן רועה שעשה תשובה אין מחייבים אותו למכור מיד אבל מוכר על יד על יד, וכן מי שנפלו לו כלבים וחזירים בירושתו אין מחייבין אותו למכור מיד אבל מוכר על יד על יד, וכן מי שנדר נדר לבנות בית ולישא אשה בארץ ישראל אין מחייבין אותו לישא מיד עד שימצא ההוגנת לו, ומעשה באשה אחת שהיה בנה מצר לה ונשבעה כל שיבא עליה אינה מחזירתו, ובאו עליה בני אדם שאינן מהוגנין לה, וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא נתכוונה זו אלא להגון לה.
<h2>דף קז.</h2>
(שמות כ"ב, ח') כי הוא זה אמר רב חייא בר אשי עירוב פרשיות שנו כאן, וכי כתיב זה במלוה הוא דכתיב, שבועה דאוריתא עד דמודה מקצת הטענה. שבועת היסת היכא דא"ל פרעתיך כל דאית לך, אי נמי הוה לך גבאי ופרעתך, הילכך רמו רבנן שבועה עליה כי היכי דליפרוש. וממאי דמן ממון לא פריש ומשבועה פריש, אמר רב שישא בריה דרב אידי (ב"מ ו'.) פרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי אינשי מספק ממון, מאי טעמא, הא איפשר בחזרה והאי לא איפשר בחזרה. תניא (תוספתא שבועות פ"ג) חנניה בן חכינאי אומר (ויקרא ה', כ"א) ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו אין אדם כופר בעמיתו עד שכופר בעיקר. פעם אחת שבת ר' ראובן בטביריא, מצאו פלוסופוס אחד אמר לו איזה הוא שנוי שבעולם, אמר לו הכופר במי שבראו, אמר לו היאך, אמר לו כבד את אביך ואת אמך לא תרצח לא תנאף ולא תגנוב ולא תחמד, הא אין אדם כופר בדבר עד שכופר בעיקר, ואין אדם עובר עבירה אלא אם כן כפר במי שצוה עליה.
<h2>דף קח:</h2>
ושומר חנם דמשלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב מנלן, דתנן היכן פקדוני ואמר לו אבד, משביעכני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שאכלו, משלם את הקרן, ואם הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. היכן פקדוני ואמר לו נגנב, משביעכני ואמר אמן, והעדים מעידין אותו שגנבו, משלם תשלומי כפל, ואם הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם.
